יום ראשון, 2 באפריל 2017

ההגדה של פסח – הסיפור האמיתי

שיחת פתיחה:

מה ההגדה הזאת לכם?


מאת: גדעון כהן ©




מה חדש ב'הגדה של פסח'?




מוצ"ש 1.4.2017

שי שלום,

האביב הגיע, הניצנים נראו בארץ, פסח בא ועימו שוב מגיע גם 'ליל הסדר' והקריאה ב'הגדה של פסח', שתוכנה קבוע וחוזר בכל שנה. אני חש שאני מכיר היטב את הכתוב בה, אבל רק היום גיליתיכמעט במקרה תשובה לשאלה: מה זו בעצם משמעות המילים 'הגדה של פסח'? וגם תשובות לעוד שלוש קושיות:

        מדוע אנחנו משתמשים במילה החריגה 'הגדה'?

        מה ההבדל בין 'להגיד' לבין סתם 'לומר'?

        ואיך כל זה קשור לחיים שלנו כאן ועכשיו?

אני מתרגש כבר להגיד את החידוש שמצאתי, סביב שולחן הפסח המשפחתי. אולי גם בך יתעורר רצון לעשות כך ב'ליל הסדר' שלך השנה, ולכן אני משתף אותך כעת...

מה זה 'להגיד'?


"מי הגיד לך כי עירֹם אתה"?[1]  – כך נשאל אדם המתחבא בתוך גן העדן. התשובה מצוייה למעשה כמה פסוקים קודם לכן, שם מתואר: "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עֵירֻמִּים הם". כלומר, אדם וחוה נעשו מודעים לעובדה שהייתה נסתרת עבורם: הם גילו את היותם עירומים. למעשה, אדם נשאל: 'מי גילה לך שאתה עירום'? (ולא סתם: 'מי אמר לך את המילים: אתה עירום').



שי, לפתע שוב הזדעזע עולמי, כמו פעם, כשגילינו חידושים בתורה שהידהדו לנו עם האמת הפנימית שלנו האם רק היום (מוצאי שבת) הצלחתי לגלות את המובן הנכון של המילה 'להגיד'? ומייד התחלתי לשאול את עצמי האם ייתכן, שהמשמעות האמיתית של 'להגיד' היא באמת לגלות דבר-מה חדש (ולא סתם 'לומר')?

כמו שאתה מכיר אותי, בדקתי וחקרתי ואחרי שמצאתי חיזוק רב לכך במספר רב של מופעים במקרא[2], תמהתי בליבי:

        האם זה מסביר מדוע משתמשים בפסח במילה החריגה 'הגדה' מלשון 'להגיד' (ולא סתם 'קריאה בסיפורי יציאת מצרים')?

        האם כל-מה שידעתי על ה'הגדה של פסח' מוטעה?

        ואיך כל זה יכול להשפיע על 'ליל הסדר' הקרוב שלי?



איך לגלות מה זה 'הגדה'?


אתחיל בהתחלה דָבָר דָבוּר על אופנַיו

אתה וודאי זוכר שהמשמעות הרגילה של ביטוי זה היא: "טיעון מסודר והגיוני, בנוי באופן ברור ומשכנע", ואכן הכנתי לך כאן את הטיעון שלי באופן מסודר, ברור ומשכנע. אבל כשכתבתי את הביטוי הזה, נזכרתי בעוד משהו חשוב שלמדנו בצעירותנו בספרו הידוע של הרמב"ם, "מורה הנבוכים"[3]  – הוּגַד לנו שם איך למצוא את התוכן העמוק והמתוק שבתוך דברי טעם של חכמים.

לפי דברי-חכמה אלו, לביטוי – "דָבָר דָבוּר על אופנַיו" – יש עוד משמעות, חכמה יותר ומלהיבה מאוד, השונה ממה שאפשר לחשוב בקריאה ראשונה. קרי: כל דבר חכמה אמיתי כולל גם רובד נוסף, שרק חדי-העין (וחדות האוזן) ישימו לב אליו ישנם שני אופנים שבהם ניתן להבין כל דבר חכמה.



זהו שאמר החכם באדם: 'דָבָר' – דָבוּר על (שני) אופנַיו. ב'אופניים' של דבר החכמה כך מסתבר ישנו ה'אופן הקדמי', זה שניכר במבט ראשון, שיש לו משמעות יפה ודי-טובה, ולעומתו ה'אופן האחורי' של 'אופני החכמה', החשוף רק למביני עניין יש לו משמעות נשגבה אף יותר, ממש עילאית, ומתוקה מדבש.

הרעיון הזה כך הסביר לנו הרמב"ם מובע בשפתו של ספר משלי כך: "תפוחי זהב בְּמַשְֹכִּיוֹת כסף דָּבָר דָּבֻר על-אֹפְנָיו"[4]שמשמעו: אופן ההבנה הפשטני הוא כמו לראות מרחוק תפוח שנראה כתפוח העשוי כסף, בעוד שאופן ההבנה המעמיק של אותו דבר חכמה, הוא כמו לראות מקרוב את תפוח הזהב המוטמן בתוך רשת כסופה וצפופה, רשת שיצרה מרחוק מראית-עין של תפוח כסוף.
כך עלה בדעתי, שגם ל'הגדה של פסח' יכולות להיות שתי משמעויותמשמעות 'כסף' ומשמעות 'זהב'.
אם-כך, עד היום הכרתי רק את משמעות הכסף, המשמעות הפשטנית, של 'ההגדה של פסח', זו שנשענת על ההבנה ש'להגיד' זה כמו 'לומר', בהתאם למקובל בשפה העברית בת-ימינו. כלומר, אני יושב עם משפחתי סביב שולחן ה'סדר' ו'מספרים ביציאת מצרים', 'אומרים' את המילים הכתובות בספר באותו נוסח קפוא וקשיח, שלא תמיד מחובר לחיים האמיתיים שלנו האישיים, המשפחתיים והלאומיים[1] .
כל זאת אנחנו עושים כי זהו מהותו של הביטוי 'והיגדת לבנך' – לספר לבנות ולבנים שלנו על הנס הראשון שקרה בהיסטוריה בת למעלה משלושת אלפים שנה של העם העתיק שלנו. הרי זהו המיתוס המכונן שלנו כעם היינו עבדים, נגאלנו ממצרים, וכעת אנחנו בני-חורין! – לא משנה כמה צרות עומדות עלינו לכלותנו בדור הזה, אנחנו מתמלאים כוח מחודש מהמיתוס העתיק, המרגש והמחבר הזה (והכל-כך אישי, משפחתי ולאומי גם-יחד).

את 'ליל הסדר' הבנתי כטקס שמטרותיו הן לשמוח על כל הניסים הללו, וגם לחדש את מחוייבותנו למסקנות הנובעות מהזיכרון הלאומי של העבדות במצרים:
 להתפעם מחדש ממה שמעל לטבע וחזק מאיתנו (ואולי ללמוד, בהזדמנות זו, גם ענווה וצניעות)
      להוקיר תודה על הטוב המזומן לנו היום
      להתחבר למקור המשפיע עלינו את כל הטוב
      לדעת שתמיד יש עוד תקווה (אפילו במצבים שנראים בלתי-אפשריים)
  ולחדש את מחוייבותינו ליחס הוגן, אנושי ומפרגן לזר, לעני, לשונה ולחלש מאיתנו, כי אנחנו יודעים איך זה להיות מהצד השני של השולחן...
בכל שנה מחדש, היה זה דבר בעל ערך רב עבורי, ותמיד התפעלתי מהעובדה, שמזה כמעט אלפיים שנה (מאז שדרשה בן-זומא[5]), יהודים בכל הבתים, בכל העולם, בכל הדורות, ממשיכים 'לספר' 'להקריא' ו'להגיד' את אותה 'הגדה של פסח', שמוסרת לנו את אותו מסר עתיק, וחתרתי למצוא בתוכו גם משמעות עכשווית עבורי.

בין עבר להווה מה הקושי ב'הגדה'?

שי, עם כל חברותנו הקרובה במשך השנים, ושיחות הנפש שקיימנו, נדמה לי שלא יצא לנו לחגוג את 'ליל הסדר' ביחד אני הייתי חוגג עם משפחתי בירושלים, ואתה כנראה היית נוסע עם המשפחה לחגוג בקיבוץ שבו נולדת עם סבתא מרגלית, האישה הדגולה, זיכרונה לברכה.
בחלוף החג, לא נטינו לשתף זה את זה, לפחות מצידי, אני יודע שלא שיתפתי אותך כמעט בחוויות שלי מ'ליל הסדר', אולי כי לכל אחד זו הייתה חוויה משפחתית אינטנסיבית ומאוד פרטית.

היום אני רוצה לשתף אותך בתחושותיי מ'לילות הסדר' המשפחתיים שלי: כמעט בכל 'ליל סדר' אני חש מחובר לשרשרת הדורות של עם ישראל, כי אני עוד זוכר שממש כך גם עשה סבא שלי (איתו הספקתי לעשות 'סדר פסח' בילדותי), כך עשה אבא שלי במשפחת המוצא שלי, וכך אנחנו עושים כעת בביתנו עם בנותינו ובננו, וגם עם הורינו והמשפחה הרחבה. שמח וטוב לבב, אני שב ומתפעם בכל שנה ממה שמעל לטבע וחזק ממני, מוקיר תודה ככל האפשר על הטוב המזומן לי, למשפחתי, לעמי ולכל העולם ומחפש בתוכי את החיבור למקור, ושואב ממנו כוחות פנימיים כדי להיחלץ אפילו ממצבים שנראים בלתי-אפשריים; וגם שב ונזכר במחוייבות האישית שלי לתת בכל יום מימות השנה יחס הוגן, אנושי ומפרגן לזר, לעני, לשונה ולחלש ממני.
 עם-זאת, 'ליל הסדר' המשפחתי שמתנהל לפי משמעות הכסף של 'ההגדה של פסח' אינו בשום אופן גן-עדן עלי אדמות: יחד עם החיבור העמוק והחיובי שלי ל'סדר פסח', ראיתי לא מעט קטעים בתוך 'ההגדה' שהטרידו את מנוחתי, לא התחברתי אליהם, וחלקם נראו לי אפילו מיושנים, חסרי-טעם ואף פוגעניים אם בנשים, אם במי שאינו יהודי ואם באלו שאינם דוברי ארמית שוטפת (כל-כך הרבה ארמית לא מובנת יש ב'הגדה'. לא שהקטעים בעברית ברורים תמיד). הטקסט הקשיח כמו-קפא במשך כמעט אלפיים שנה, ואם היה משמעותי בקרב קהילות היהודים אז הרי היום חלקו נראה תלוש מהמציאות של חיי ושל חיי היקרים לי.

אתן לך דוגמה: אמת היא, שכגבר הייתי פחות רגיש למעמדן של הנשים ב'ליל הסדר' בפרט ובמסורת היהודית בכלל, אבל עם חלוף השנים ועם החיים הזוגיים שלי וגידול הבנות התחוור לי בהדרגה (קשה תפיסה שכמוני...) עד-כמה עלול להיתפס כמשפיל, מדכא ומבזה היחס של המסורת בכלל ו'ליל הסדר' בפרט, כלפי מי שנמצאות ב'צד השני של השולחן', ועד-כמה הדבר פוגע גם בי, בעל 'זכויות היתר' (לכאורה).
אולי אינך מזדהה עם הדברים האחרונים שכתבתי, אבל העובדות במשפחתי היו, שיותר ויותר בני משפחה חשו שיממון (במקרה הטוב) בקריאת ה'הגדה' מסביב לשולחן 'הסדר', או אף ניתקו עצמם רגשית, וגם פיזית, מה'טקס' הרשמי. כיום, חלקם בוחרים שלא להגיע ל'ליל הסדר' המשפחתי. כמובן, שמצב דברים זה מעציב אותי וכואב לי כפליים: גם המשפחתיות בלילה המיוחד הזה נפגעת, וגם חלק מהיקרים לי ביותר נותרים פגועים.

נמצאתי במצב שנראה לי בלתי-אפשרי:
  מצד אחד ראיתי את החלק ב'הגדה' שאינו מחובר לחיים שלי, כמיושן, קפוא ולעיתים פוגעני, ולכן לא יכולתי לקבלו בלב שלם.
 מצד שני החיבור הנפשי שלי לתכנים העמוקים של מסורת ישראל-סבא איפשר לי לחוש כיצד המילים הישנות של פעם מדברות על אמת חשובה, משמעותית לחיים שלי, ובעלת עוצמה עתיקה שלא רציתי לוותר עליה.
למעשה אני פועל כבר שנים מתוך העימות הפנימי הקשה הזה (לא רק לגבי 'ליל הסדר') – עימות שמוכר אולי גם לך: עימות בין עבר להווה, עימות בין מסורת אהובה לבין אמת שצומחת מ'החיים המתחדשים' (כניסוחו של א.ד. גורדון), עימות בין הרצון להיאחז בשרידי העבר המפואר של עמנו לבין הרצון לבנות לי ולמשפחתי מבני-חיים חדשים טובים ומשמעותיים באמת.
לעימות הזה אני מגיע מצוייד בביטחון ובידיעה, ש: – אין צורך לוותר על על אף אחד משני 'צידי המטבע' – העבר וההווה! יש אפשרות ליצור הרמוניה ביניהם!
אבל לא תמיד אני מוצא באופן מעשי כיצד ליישב את העימות המתמשך בין עבר להווה.


מהי משמעות הזהב של ה'הגדה'?

כעת, תוכל אולי להבין יותר, מדוע ממש קפצתי ורקדתי בתוכי מרוב אושר (אם יותר לי 'להגיד' לך את צפונות ליבי) על כך שהזדמנה לי תגלית מתוקה ומשמחת למצוא את המשמעות העמוקה, האמיתית, של 'להגיד':
אֱמוֹר מעתה: 'להגיד' הוא 'לגלות'.
שמע שי, התגלית הזו פתרה עבורי בבת-אחת את הקושי שחשתי ב'הגדה', את העימות בין עבר להווה שהתגוששו בתוכי עד-עתה, כי מבלי לשנות אות אחת במילים 'הגדה של פסח', כנראה שגיליתי היום את אופן הזהב של משמעותן של מילים אלו משמעות עמוקה וחשובה מאוד.
אני חייב להגיד לך משמעות הזהב הזו של ה'הגדה' הייתה מאוד מתוקה עבורי באופן אישי. אמנם יצאתי לחפש חידוש כלשהו לכבוד הפסח, כחלק מההחלטה המשותפת של שנינו לחשוף את החידושים שגילינו בתורה ובמורשת העברית במשך כמעט 40 שנות החברות שלנו. אך מה שגיליתי כעת, ממש משפיע עלי באופן אישי ביותר וגם על הקשרים שלי עם היקרים לי ביותר כי מצאתי פתח מוצא למבוי הסתום שחשתי בפסח, גיליתי דרך לשלב היטב בין הנוסח העתיק של ה'הגדה' לבין השטף הגועש של החיים המתחדשים בי, במשפחתי ובסביבותיי.

כן שי, משמעות הזהב של ה'הגדה של פסח' מאפשרת לי (סוף-סוף!) לעמוד על-סף הבנת המשמעות האמיתית של 'ליל הסדר' ולחדשו מבלי לוותר על המסורת!!

וזהו עבורי הדובדבן שבקצפת אם 'הגדה' במשמעות הזהב שלה היא תגלית (ולא סתם 'אמירה'), אז אולי משמעותה הפנימית והאמיתית של ה'הגדה של פסח' היא לא רק לומר טקסט קבוע וידוע מראש, אלא לבצע בכל פסח תגלית חדשה אחת לפחות, תגלית שלא הייתה ידועה לפני 'ליל הסדר' הזה!
        כי הרי איך אפשר 'להגיד' משהו שכבר אמרנו בכל 'ליל-סדר' קודם?
       איך נוכל לחדש ולגלות תגליות, אם אנחנו רק מספרים את אותו סיפור בדיוק כמו בפעם הקודמת?
על-סמך התגלית של משמעות המילה 'הגדה של פסח' (קרי: 'התגלית או החשיפה החדשה של פסח') אני מציע כאן שתי אפשרויות ליישם משמעות זו ב'ליל הסדר' :
אפשרות אחת מייצרת תגליות חדשות בתוך הטקסט של ה'הגדה' בנוסח המסורתי, ואפשרות שניה מוסיפה שיח אישי ואנושי סביב שולחן ה'סדר' שמחבר את כל מי שמסביב לשולחן ברוח חג החירות. כל-זאת, נובע מ'טקס ההגדה' העתיק, שכעת כבר לא נראה כל-כך מיושן וקשיח, אלא מחובר לקצב החיים עצמם!!

שומע שי? –
ככה ראוי להיות טקס גילוי עתיק!
טקס, שבו כל המסובים מסביב לשולחן אינם רק צופים בו, אלא גם משתתפים פעילים, שבלעדיהם לא יכול להתקיים 'טקס הגילוי והחדשנות' הזה!
טקס כזה מאפשר למשתתפים לצאת מעול השיעבוד הפנימי שלהם!!

יתכן שניטיב לעשות, אם בכל שנה ושנה נגלה לקרובים לנו (לפחות פעם בשנה, ב'ליל הסדר'[6]) את התגליות החדשות שלנו במשך השנה, אלו שמניעות מחדש אותנו לקראת האתגרים הניצבים בפנינו, ולקראת מימוש ייעודנו בחיים, אותן תגליות פנימיות, שבאמת הוציאו אותנו השנה מעבדות לחירות, משעבוד לגאולה ומחושך לאור גדול (או כאלו שעשויות בשנה הבאה לעשות לנו טובה גדולה שכזו)?
נראה לי, שנוכל לעשות זאת גם בעזרת הטקסט של 'הגדת הפסח' המסורתית, אבל גם אם נגלה את צפונות ליבנו בשפה פשוטה של יום-יום, סביב שולחן ה'סדר' המשפחתי (או הקהילתי) שלנו.
מה דעתך?

אולי לכך כיוונו חכמים כשהכניסו ל'הגדה של פסח' את המשפטים שהיו עד היום כל-כך שגורים בעיני: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שנאמר: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה [שם הויה] לי בצאתי ממצרים". לא את אבותינו בלבד גאל הקדוש ברוך הוא אלא אף אותנו גאל עמהם..."[7].

כעת, מילים אלו נראות כאילו הן מכוונות אישית אלי גם אני חותר לצאת מתוך המצרים הפנימיים שמשעבדים אותי, גם אני חותר להשתחרר מכבלים אלו, וכאשר אני מצליח אני מודה על יציאת מצרים האישית שלי. וכעת ברור לי למה לכן נאמר "בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם"[8]אני יצאתי בחיי אלו, בשנה זו, לא רק באיזה עבר רחוק[9], וכך אני מגלה לילדיי על יציאתי החדשה מעבדות לחירות, ומחנך אותם בדוגמה אישית, כיצד לעשות זאת!!

שי היקר, הצעתי כאן רק כמה כיוונים ראשוניים[10] איך להפוך את ה'הגדה של פסח' ל'תגלית של פסח', כפי משמעותה האמיתית של המילה 'הגדה', ואני מתכנן 'להגיד' 'דָבָר דָבוּר על אופנַיו' זה בשולחן 'ליל הסדר' השנה.
אני יודע שגם לך יש חידושים חשובים ומרגשים בהקשר ל'ליל הסדר',  ואני מקווה שלא ירחק היום שבו יתאפשר לך לחלוק אותם במסגרת אָהֳלֵי  שֵׁם  וְעֵבֶר בית מדרש לאמת הפשוטה במורשת העברית שהחלטנו להקים במשותף.
בינתיים, שתף אותי באיזו מידה אתה מתחבר עם התגלית הזו, והגד לי איך בדעתך ליישם כבר ב'ליל הסדר' הקרוב את המשמעות העמוקה והאמיתית של 'ההגדה של פסח'?
להשתמע וחג שמח,
גדעון
--------------------------------------------------------------
 ©  כל הזכויות שמורות לגדעון כהן ולשי פרלסון.

[1] בראשית, ג', 11.

[2] מייד כשראיתי את המשמעות האפשרית למילה 'להגיד' – חשבתי שמישהו חמד לצון על-חשבוני (זה בכל-זאת, ה-1 באפריל, או אולי לא הבנתי נכון)...ומיהרתי לבדוק עוד מופעים בתורה של המילה 'הגיד' ונגזרותיה. התברר לי, להפתעתי שבכל מקום שניתן היה לבדוק (בראשית י"ב, 18; כ"א, 26; כ"ט, 12; ל"א, 27; ל"ב, 6; ל"ב, 30; ל"ז, 16; מ"א, 24; מ"ג, 6; מ"ט, 1; שמות ד' 28; ועוד מקומות רבים ר' למטה פירוט)[11], המשמעות הייחודית של 'הגיד' קרובה מאוד לענן המשמעות של המילה בת-ימינו 'גילה דבר שלא היה ידוע', ורחוקה מהמשמעות הכללית של 'אמר'. לא הסתפקתי בכך, ובדקתי בבדיקה מהירה בקונקורדנציה (קונקורדנציה חדשה, אברהם אבן שושן, כרך ג', עמ' 736-738, הוצאת קרית ספר, ירושלים, 1980) – 'להגיד' נגזר משורש נ.ג.ד., קרי: 'להגיד' משמעותו 'להנגיד' (בשורש ששייך לחסרי פ"נ פ' הפועל נופלת וניתן תשלום דגש ב-ע' הפועל), אולי בבחינת להביא דבר מנוגד למה שהיה ידוע = לגלות?!
אגב אני מעדיף לבדוק את המשמעות המדויקת של המילים בעברית בעזרת המופעים הראשונים שלהם בתורה עצמה, אם אפשר, כי שם לרוב מופיע הרובד הראשוני של המשמעויות בשפה העברית, היות ולכל הדעות זהו הטקסט המקובל העתיק ביותר בשפה העברית, על-בסיסו התפתחה הלשון העברית (הכתובה והמדוברת) של תקופות מאוחרות יותר, כולל העברית בת-ימינו.

[3] מורה הנבוכים, רמב"ם, פתיחה, עמ' י'. הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, 1977 (בתרגום יוסף קאפח).

[4] משלי כ"ה, 11.

[5] ההגדה של פסח, ד"ה: "מעשה ברבי אליעזר..." (חלק "מגיד", אחרי 'מה נשתנה').

[6] אולי זו גם משמעותו העמוקה של ה'סדר' שאנחנו עושים? – השם הזה ('סדר') תמיד הביך אותי, ולא ידעתי מה הוא עושה כאן...

[7] ההגדה של פסח, ד"ה: "בכל דור ודור..." (לקראת סיום חלק "מגיד", לפני 'כוס שניה'). 

[8] שמות י"ג, 8.[12] 

[9] נוכל לקבל חיזוק לכך, שזו הייתה גם כוונת חכמינו, מכך שהעמידו ממש בפתח ה'הגדה', קטע שבא כתשובה ל'מה נשתנה'? – "...ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו זקנים, כולנו יודעים את התורה, מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". כלומר: 'הגדת' התגליות החדשות שלנו ביציאה משעבוד לגאולה היא מטרתה האמיתית של ה'הגדה של פסח', לספר עוד ועוד חדשות ותגליות כאלו, ולא להסתפק בשגרת הטקסט המסורתי. זה נראה בעיני בהחלט כטקסט משובח במיוחד שדוחק בנו, היושבים מסביב לשולחן, שלא להיתלות בטקסט עצמו, אלא בעצם התגלית של היציאה שלנו מחושך לאור גדול כאן ועכשיו!
[10] כשסיפרתי על התגלית שלי לביתי הצעירה, שיר עדן, היא מייד מצאה עוד קשר חזק לתגלית החדשה: 'מה נשתנה'? – כך מקשים הילדים על ההורים (כמובן, איך פיספסתי את זה!). כל ה'הגדה' מתחילה בארבע קושיות שמבקשות לפענח מה התחדש הלילה הזה. הילדים מתייחסים ללילה הזה ולא לגבי ההיסטוריה הרחוקה. ומכיוון שזו 'הגדה', אז אנחנו מתגברים על הקושי, ועונים להם בגילוי-לב ו'מגידים' להם את התגליות והחידושים החשובים, הפנימיים שלנו, של היום, וכך מציידים אותם בכלים עמם גם הם יוכלו לצאת מעבדות לחירות ולבנות את חייהם בשנה הבאה...

[11] בחול-המועד ה'תשע"ח (3/4/2018) התפרסם מאמר תמציתי שלי באתר 'כיפה', שמרכז את הנימוקים לכך ש'להגיד' זה 'לגלות', כולל איזכור פירושו של רש"י על בראשית מ"ט 1, את ה'תרגום' שמבצע דברי הימים  א' י"ז, 25 על ה'מקור' של פסוק 10 באותו הפרק, ועוד מופעים רבים - כולל בסיפורי שמשון ובתהילים. בנוסף - מצויין שם גם רמזים מלשון הדיבור בת-ימינו ועוד, הנותנים תמיכה נוספת לכך (כגון תפקיד ה'מגיד' בקהילות ישראל ומשמעותה של 'מגדת העתידות' כמגלה את העתיד).

[12] במהלך ליל הסדר ה'תשע"ח (30/3/2018) נתקלתי בתגלית המשך: מצרים = דילמה ! 
כלומר, הביטוי: 'בצאתי ממצרים' שווה ערך לביטוי בלשון ימינו: 'יציאה שלי מדילמה ששיתקה אותי'.
להלן ההסבר - מֵצַר הוא 'מעבר צר', 'לחץ', 'צרה' (לפי קונקורדנציה של אבן שושן. כנראה משורש צ.ר.ר., ר' "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ") דבר אחר - המילה 'מֶצֶר' הוא גבול - כפי שהשתרש בלשון חז"ל (אבל יש לו גם מקבילות בשפות שמיות, אך שם השורש הוא כנראה מ.צ.ר. ומשמעות המילה היא 'גבול'). בכל-מקרה, המילה בריבוי זוגי היא 'מצְרַיִם' (כמו 'ברך' - ביחיד ובריבוי זוגי - 'ברכיים', כלומר משמעות המילה 'מצריים' בעברית היא 'צרותיים' [שתי צרות] או 'גבוליים' [שני גבולות]). הדבר דומה למילה הלועזית די-למה, המורכבת מהמילים די (שניים) ו'למה' (הנחה) - שתי קרני הדילמה יוצרות מצב בלתי-אפשרי, כי אם ננסה להתחמק מהקרן השמאלית של הדילמה, נידקר על-ידי הקרן הימנית, וההיפך. מצב זה של דילמה משתק אותנו בדרך-כלל, הופך אותנו לחסרי יוזמה וגורם לנו לחוש כבולים למקומנו (או 'אסורים בנחושתיים'). כאשר אנחנו נחלצים מהדילמה (או בעברית - יוצאים ממצרים, מ'בית עבדים') אנחנו יוצאים מהגבולות (ה'גבולותיים' או ה'צרותיים'), שלחצו הצירו את עצם קיומנו, מעבדות לחירות, משעבוד לגאולה ומאפלה לאור גדול ! 
הבנת המילה 'מצרים' באופן זה - בעזרת שיטת הקריאה התמימה שפיתחנו במשך כ-40 שנה - הבנה זו מאפשרת לקרוא באופן חדש את כל הפסוק המקראי באופן חדש ואישי מאוד, שכן זהו פסוק שמכוון לכל אדם ואדם: "והגדת לבנך ביום ההוא בעבור זה עשה [שם הוויה] לי בצאתי ממצרים" (ויש מה להעמיק בזה עוד, והקוראים מוזמנים לעשות כן)...

================= פירוט המובאות המוזכרות בהערה 2 לעיל =================


        בראשית י"ב, 18פרעה מביע תרעומת בפני אברם על שלא גילה לו ששרי היא אשתו, ובשל-כך הגיעו אליו ואל ביתו 'נגעים גדולים' (כי 'לוקחה אל בית פרעה').
        בראשית כ"א, 26אבימלך מביע תרעומת שאברהם לא גילה לו על-דבר הבאר שנגזלה ממנו ע"י עבדי אבימלך.
        בראשית כ"ט, 12יעקב מגלה לרחל שהוא בן דודתה; רחל מגלה על-כך לאביה, לבן.
        בראשית ל"א, 27לבן מתרעם על יעקב שלא גילה לו על כוונתו לעזוב אותו.
        בראשית ל"ב, 6דברי יעקב לעשו אחיו (בפי שליחי יעקב) שמגלים לו על-דבר עושרו של יעקב בשובו לארץ כנען.
        בראשית ל"ב, 30יעקב פונה לאיש שנאבק עימו במעבר יבוק ומבקש שיגלה לו את שמו.
        בראשית ל"ז, 16יוסף נשלח ע"י אביו לחפש את אחיו ומבקש מהאיש שפגש (ליד שכם) שיגלה לו איפה הם רועים.
        בראשית מ"א, 24פרעה מספר ליוסף את חלומותיו, וטוען שהחרטומים לא גילו (קרי: לא פיענחו) לו את פשר החלומות.
        בראשית מ"א 25יוסף טוען בפני פרעה שהחלומות הם דרכו של ריבונו של עולם לגלות לו את העתיד להיות.
        בראשית מ"ג, 6ישראל (יעקב) מתרעם בפני בניו למה גילו לשליט מצרים (יוסף המתנכר להם) את העובדה שיש להם עוד אח.
        בראשית מ"ט, 1יעקב (על סף מותו) אומר לבניו שהוא רוצה לגלות להם מה יהיה עתידם (משום-מה הקטע מכונה 'ברכת יעקב לבניו', אבל מטרתו כאן כך כתוב במפורש רק לגלות להם מה יתרחש להם בעתיד).
        שמות ד' 28משה (אחרי ההתגלות ליד הסנה) מגלה לאהרון אחיו שני דברים – 1) מגלה לו את תוכנם של "כל-דברי [שם הויה] אשר שלחו" ו-2) מגלה לו את כל האותות.– אם 'להגיד' זה 'לומר' – היאך יכול משה 'לומר' את כל האותות? – מן הסתם, הראה לו את האותות, שכן האותות הם בהתרחשות ולא בדיבור הפה. לכן משמעות 'להגיד' את דברי ההתגלות וגם 'להגיד' את האותות משמעו: 'לגלות', 'לחשוף בפניו', 'לחדש לו', או להביא לידיעתו את מה שלא ידע קודם.

_____________________
©  כל הזכויות שמורות לגדעון כהן ולשי פרלסון.

5 תגובות:

  1. היי גדעון. מקסים מה שכתבת. הגיע אליי בדיוק בזמן.
    אני אערוך השנה את הפסח לראשונה במשפחתי (תמיד אנחנו אורחים במשפחות שלנו) וחיפשתי דרכים מעניינות המתאימות לזמננו. בחג הזה נספר ביציאת מצריים גם מתוך נסיון להבין את הנכתב כהתבוננות על מודעות והתפתחות אישית. למשל "יציאת מצריים" הינה גם יציאה ממקום צר מ"מיצר" שהיא דבר המתחייב כדי לעשות שינוי בחיים. כלומר להתרחב. לתפוש את עצמי במציאות כבעל אפשרויות גדולות יותר להשתחרר מהדפוסים הקבועים שלי המצרים את מרחב חיי.
    שיהי חג שמח לך ולבני משפחתך ולכל עם ישראל.
    תמיר

    השבמחק
  2. תמיר, תודה על המשוב...מחמם את הלב.
    נראה לי שהעלית נושא חשוב, המתייחס לאירוע יציאת מצרים המתוארת בתורה כאירוע שמתרחש גם ברמת ההתפתחות האישית של כל אחד מאיתנו, של יציאה משיעבוד לחירות שלמה. זהו נושא מרכזי שיקבל התייחסות נרחבת בהמשך הכתיבה כאן ב-"מסורת ישראל - הסיפור האמיתי".

    השבמחק
  3. ליל הסדר השנה הביא בכנפיו גילויים חדשים - המרגש ביניהם, הייתה ההצעה החדשנית (והאמיצה!) של בני - נריה - להבין אחרת את המשפט הכל-כך טעון לקראת סופו של נוסח ההגדה המסורתי: "שפוך חמתך"... פשוט אצטט מתוך נוסח ההגדה שהוא ערך לכבוד ליל הסדר המשפחתי: "בקטע זה אנחנו מרימים גבה, מדוע חז"ל רצו אולי, לפי מה שנראה תחילה, כמין פקודת השמדה על הגוים כי הם אינם חלק מעמנו. אני מציע פירוש אחר לשתי השורות הראשונות: לפי הגדרה שאני מצאתי, 'חמתך' היא לאו דווקא 'הזעם שלך', אלא 'החום שלך' או 'האהבה', 'הרגשת הידידות'. כלומר, חז"ל רוצים ש[שם הויה] ישפוך את אהבתו 'אל' (ולא 'על') הגוים, אליהם, כחבר ולא 'על' כאויב... התרגום החדש שלי של שתי השורות הראשונות: שפוך אהבתך וחומך אל הגוים, גם אם הם לא מאמינים בך והולכים לפי תורתך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו, בכל זאת עשה שיהיה להם טוב ואהוב אותם מפני שהם בצלמך..."
    עד כאן דברי נריה כהן מליל-הסדר השנה, ולוואי שיהיו לתועלת לך כעת ובעתיד לבוא.

    השבמחק
  4. בימים אלו פתחתי במסע ברחבי ישראל במטרה לשתף בחדדוות הגילוי הזה ולאפשר לאלפי משפחות לחגוג את ליל-הסדר הקרוב עם המשמעות העמוקה שגיליתי בדיוק לפני תשעה חודשים.
    כדי להאיץ את השיתוף, וכדי לעשותו משמעותי יותר, אני פותח מעגלי-שיח, בהם המשתתפים מגלים בעצמם את משמעות הזהב של "ההגדה של פסח".
    בהזדמנות זו, אני משתף גם במשמעות עמוקה שגיליתי לגבי חג הפורים: למה באמת אנחנו מתחפשים ?
    ...וזה הולך כך: אם להתְחָפש זה כמו להתלבש, אז בפורים אני למעשה מחפש את עצמי, את העצמיות הפנימית שלי, ולכן המשמעות העמוקה של פורים יכולה להיות "חיפוש עצמי" !!

    רוצה לארגן אצלך מעגל-שיח "חדוות הגילוי – מבוא לקריאה פשוטה בתורה ? – ניתן להשאיר כאן הודעה ואחזור אליך לתיאום המועד.

    השבמחק

תודה לך שהגבת ב"מסורת ישראל - הסיפור האמיתי". הבלוג מיועד למצוא את האמת הטמונה בידע ובכתבים של מסורת ישראל. כל תגובה המיועדת לסייע למטרה זו מתקבלת בברכה. בכל מקרה, אשתדל לתת מענה לתגובתך בהקדם. תודה על הסבלנות. באהבה, גדעון

מכירת יוסף  – ה סיפור האמיתי שיחת הגדה* ראשונה בהוצאת אָהֳלֵי שֵׁם וְעֵבֶר**     בית-מדרש לאמת הפשוטה במורש...